טיפול משותף בעקבות מצוקה פוסט טראומתית
בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט, קיימת חשיפה גבוהה לאירועים מסכני חיים כמו מחלות, תאונות דרכים, תקיפה מינית, טרור בטחוני והשתתפות במלחמה. לאירועים אלו עלולות להיות מגוון השלכות שליליות על התפקוד האישי, הזוגי והחברתי של הנפגעים או הנפגעות הישירים.
ההשלכה הנפוצה ביותר היא ההפרעה הפוסט טראומטית (Post-Traumatic Stress (Disorder-PTSD. מצוקה זו מאופיינת בחודרנות בלתי נשלטת של זיכרונות מהאירוע הטראומטי הן בימים והן בלילות, ברצון להימנע ממקומות או מאנשים הקשורים לאירוע הטראומטי ובעוצמה גבוהה של חרדה ואי שקט.
הפערים הקיימים בטיפולים במצוקה הפוסט טראומטית כיום
לנפגעים ולנפגעות שכתוצאה מחשיפה לאירועים אלו ממשיכים לסבול ממצוקה, מוצעות התערבויות טיפוליות רבות, רובן ככולן פרטניות. הן מוצעות לאדם שנחשף באופן ישיר לאירוע הטראומטי. התערבויות אלו אינן לוקחות בחשבון את ההשלכות שיש לאירוע הטראומטי על מצבם הנפשי של בני המשפחה הקרובים לנפגע, ועל יכולתם להוות מקור תמיכה וסיוע להחלמה.
זאת על אף שנים ארוכות של מחקר בעולם ובישראל, המלמד כי התמודדותו של האדם עם אירועים קשים איננה נעשית במנותק מסביבתו, אלא ניזונה, משפיעה ומושפעת מהתמודדותם של אלה הקרובים אליו. כך, למשל, כאשר ילד חווה אירוע קשה, הדבר משפיע על הוריו ועל אחיו; כאשר בן זוג חוזר משדה הקרב, בת זוגו וילדיו עשויים להיות מושפעים מכך באופן דרמטי. במשך שנים ארוכות, שדה המחקר על טראומה, משבר והתמודדות התמקד באופן כמעט אבסולוטי בנפגע/ת האינדיבידואלי. זאת, מבלי לתת הכרה מספקת למקומם של בני המשפחה כמי שפוגשים את הנפגע בביתו, משפיעים על רווחתו הנפשית ומושפעים ממנה.
בישראל באופן מיוחד, המשפחה מהווה חלק משמעותי מחיי האדם. היא מספקת לו הגנה, בטחון ותחושת שייכות. בישראל, המשפחה היא לעתים קרובות מוקד הסיוע המרכזי של הפרט בהתמודדות עם משברים ואירועים קשים, בין אם כאלה המתרחשים בתוך המשפחה ובין אם מחוצה לה.
למרות שבמהלך השנים פותחו מגוון שיטות התערבות פרטניות יעילות להתמודדות עם מצוקה פוסט טראומטית, התערבויות אלו לא נותנות מענה לבעיות הזוגיות שמתפתחות עקב כך. יותר מכך, אחד הממצאים העקביים בספרות הוא כי תמיכת בן\ בת הזוג וטיב היחסים הזוגיים יכולים לסייע להחלמה, מכאן שאי-טיפול בבעיות הזוגיות עלול לשבש את מהלך ההחלמה. יתר על כן, בשנים האחרונות מצטברות עדויות מחקריות וקליניות כי ניתן להקל על התסמונת הפוסט טראומטית במסגרת טיפול זוגי, וכך הזוגיות עשויה להפוך משאב להחלמה.
התערבות קוגניטיבית התנהגותית זוגית
התערבות זוגית, מוגבלת בזמן, כפופה לפרוטוקול, וספציפית להפרעה הפוסט טראומטית.
ההתערבות מורכבת מ 17 פגישות, שאורכות כ 75 דקות כל אחת.
ההתערבות הינה ממוקדת בעיה, ופועלת להשגת שתי מטרות בו זמנית: 1. שיפור וחיזוק מערכת היחסים. 2. הפחתת המצוקה הפוסט טראומטית.
ההתערבות פותחה על ידי פרופסור קנדיס מונסון, מאוניברסיטת ריירסון בקנדה. פרופסור מונסון הינה מומחית בינלאומית בפיתוח, בדיקה והטמעה של מגוון התערבויות לטיפול בתסמונת הפוסט טראומטית.
היא זכתה בעיטורים רבים מאגודות מקצועיות שונות. לדבריה של פרופסור מונסון, ההכרה בכך שגורמים בינאישיים (כמו תמיכה חברתית) הינם מנבאים חזקים של התאוששות מטראומה, הביאה אותה לפתח את ההתערבות המשותפת - לאדם שנפגע ולבן/בת זוגו.
פרופסור מונסון מעורבת בתהליכי ההכשרה וההטמעה של מטפלים בשיטה זו בכל העולם, ובנוסף לצוות הישראלי, היא הכשירה צוותים בקנדה, ארצות הברית, אוסטרליה, דנמרק ובריטניה. כאמור, היא הכשירה וממשיכה גם כעת להדריך את צוות הקליניקה.
הצוות שלנו, שכולל אנשי מקצוע מיומנים, תירגם, פיתח והתאים את הפרוטוקול לצרכיהם של המטופלים הישראלים והמציאות הישראלית.
מבנה ההתערבות:
• שלב I: מתן מידע פסיכוחינוכי על הטראומה, PTSD והשלכות על הזוגיות, היכרות, חוזה טיפולי.
• שלב II: הפחתת ההימנעות וחיזוק הקשר בין בני הזוג, זיהוי רגשות וזיהוי מחשבות, פתרון בעיות.
• שלב III: הבנת ההשלכות של הטראומה על מרכיבים נוספים בקשר: קרבה פיזית, אשמה, אחריות וחלוקת תפקידים.
ההתערבות דורשת מחויבות לזוגיות ומשימות לשני בני הזוג, בין הפגישות.
הקליניקה, שנמצאת באוניברסיטת בר אילן, מציעה את שירותיה לזוגות בהם אחד מבני הזוג מתמודד עם תסמונת פוסט טראומטית כתוצאה ממגוון סיבות ואירועים.
הטיפול ניתן בחינם.
